איך קיבלו האשכנזים את שמם מאת אילון גלעד

המילה ספרד הגיעה מטעות שהתחילה באספמיא והתגלגלה לתרגום משובש של ספר עובדיה. אבל מאין צץ הכינוי ליהודים אירופאים?

אנחנו נוהגים לחלק את העולם היהודי באופן גס לשתי קבוצות: אַשְׁכְּנַזִּים, כלומר אלה שמוצא משפחתם מאירופה, וסְפָרַדִּים, שמוצאם מ”המזרח”. כל אחת מהקבוצות הללו נקראת על שם קהילה מרכזית ומפוארת מימי הביניים, שבהן יהודי דורות מאוחרים אהבו להתהדר כאבותיהם בין אם היו באמת צאצאיהם של קהילות ספרד ואשכנז (מערב גרמניה ומזרח צרפת) ובין אם לאו. אין זה מפתיע כלל. השאלה המעניינת באמת היא איך קיבלו אשכנז וספרד את שמותיהן מלכתחילה.

נתחיל בספרד, הארץ שיושביה קוראים לה אֶסְפַּנְיָה. בעת העתיקה יהודים כינו את זו הארץ אַסְפַּמְיָא (בבא בתרא ג׳, ב׳). בדמיון היהודי היא נתפסה כסוף העולם ומכאן התקבל הביטוי ״חֲלוֹם בְּאַסְפַּמְיָא״ — כלומר שאיפה קיצונית ובלתי מציאותית, על פי אמירתו של רבי שמלאי בתלמוד הבבלי: ״שהרי אדם ישן כאן ורואה חלום באספמיא״ (נידה ל׳, ב׳).

Ashkenaz.2-jpg

רודי ויסנשטין /הצלמניה

סְפָרַד היא מילה מקראית יחידאית הנמצאת רק בספר הקצר בתנ״ך — ספר עובדיה בעל 21 הפסוקים. הקריירה הנבואית של עובדיה כנראה היתה מיד לאחר חורבן יהודה ותחילת גלות בבל. נבואתו מתרכזת במואב, שכנתה של יהודה החרבה, אומה ששיתפה פעולה עם הבבלים ושעל פי עובדיה עתידה להיחרב ושאת שטחה עתידים גולי יהודה לרשת. בסוף הספר מפרט עובדיה מי יירש מה ובין היתר מציין: ״וְגָלֻת הַחֵל־הַזֶּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר־כְּנַעֲנִים, עַד־צָרְפַת, וְגָלֻת יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּסְפָרַד יִרְשׁוּ אֵת עָרֵי הַנֶּגֶב״ (א׳, כ׳).

בפסוק זה מזכיר עובדיה שתי גלויות: אלו שגלו לארצות הכנענים בצפון עד לצרפת — סַרַפַנְד, עיר פיניקית בין צור לצידון; וקהילת הגולים שבספרד, שאין אנחנו יודעים את זהותה בביטחה. ייתכן שמדובר באחד משני מקומות המכונים בפרסית עתיקה סָפָּרְדָה (אחד באיראן והשני בטורקיה של ימינו) או אולי בעיר סַרְדִיס (שבטורקיה של ימינו), שנקראה בפי יושביה סְפַרְד.

נראה שהמתרגם האנונימי שתירגם את ספר עובדיה במחצית השנייה של האלף הראשון לארמית כחלק מ״תרגום יונתן״ לא ידע גם הוא מהי ספרד. במקום להשאיר את שמה כמו במקור (כפי שעשה במקרה של צרפת) החליט לתרגם אותה לאַסְפַּמְיָא, כנראה בשל הדמיון למילה היוונית הֶסְפֶּרִיָּה (״ארצות המערב״) — כינוי הלניסטי לאיבריה. רש״י, במאה ה–11, הסתמך על פירוש זה בפירושו לספר עובדיה וכתב: ״אומרים הפותרים צרפת הוא המלכות שקורין ׳פרנצא׳ בלעז, ספרד תירגם יונתן אספמיא״. בעקבות רש״י החלו יהודים מכנים את הארצות הללו צרפת וספרד, עד לימינו. אגב, נשיאה השני של מדינת ישראל, יצחק בן־צבי, ביקש מהאקדמיה ללשון העברית בשנות ה–60 המוקדמות שתשיב עטרה ליושנה ותקבע כי ספרד תכונה שוב אספמיא. אבל מליאת האקדמיה דחתה את הבקשה.

ומה באשר לאשכנז? אַשְׁכְּנַז הוא שמו של הבן הבכור של גֹּמֶר בן יֶפֶת בן נֹחַ (בראשית י׳, ג׳), אביה של אומה הנקראת על שמו (ירמיהו נ״א, כ״ז). אי אפשר לקבוע בביטחה באיזה עם מדובר, אך חוקרים רבים מאמינים שמדובר בעם המוזכר בכתבים אשוריים בשם אַשְׁכּוּזָ. את חילופי ה־ו׳ ב־נ׳ ניתן להסביר בטעות העתקה הנובעת מהדמיון הרב שבין שתי האותיות.

קשה לקבוע למה ומתי התחילו לכנות בשם זה את חבל הארץ הכולל כיום את מערב גרמניה ואת מזרח צרפת. אנחנו מוצאים זאת לראשונה בספר יוספון, שנכתב בדרום איטליה בשנת 953: ״בעת ההיא בא בספסיינוס שר החיל אשר שלחו נירוס אל ארץ המערב ואשכנז ובריקטניא וסקסונייא ואיסקוציא ויכניעם להטות שכמם לעבד את נירוס״.

ייתכן שהמילה הערבית לסקנדינביה, אַשְׂכַּנְדִינַאוּה, שיחקה תפקיד או אולי הדמיון לשם סַקְסוֹנְיָה. או שאולי הבחירה היתה שרירותית, כפי שבאותה תקופה זכתה בּוֹהֶמְיָה להיקרא כְּנַעַן. תהא אשר תהא הסיבה, ייתכן ששוב שיחק רש״י בתפקיד מפתח שכן נהג לכנות את הלשון הגרמנית ״לשון אשכנז״. יהודים המשיכו לכנות את גרמניה בשם אשכנז אל תוך המאה ה–20, עד שבהדרגה בעשורים הראשונים של מאה זאת דחקה המילה גֶּרְמַנְיָה את השימוש באַשְׁכְּנַז ליהודים ממוצא אירופי בלבד.

הכתבה פורסמה בעתון הארץ ב 5-13-2015

Leave a Comment