אמן הרחוב שמצייר על הפינות החשוכות של תל אביב/ גיתית גינת

ta

בחור רציני וממושקף משוטט כבר עשור ברחובות תל אביב, ומסתכל על קירות, גגות, מבנים נטושים וסמטאות. בניגוד ללהקות הקבלנים והמתווכים שמסתובבים בשנים האחרונות בעיר בחיפוש אחר הפרויקט הנדל”ני הבא, הוא אינו מצויד בטלפון נייד או ברשימת כתובות של בתים למכירה, לשימור, לשיפוץ או להריסה. הוא מצויד בספריי, בצבע ובמברשת.

גם למתווכי הדירות וגם למשוטט, המכונה קלון, יש עניין בנדל”ן. בזמן שהם מבקשים לרכוש ולמכור בעידן שבו מחירי הדירות בתל אביב מרקיעים שחקים, הוא עושה את ההיפך: מצייר על המבנים ציור שלא נועד להימכר, שעשוי להימחק על ידי עובדי עירייה או להיקבר תחת בולדוזר בפעולת הריסה. למעשה, האמנות של קלון – כמו של כל אמן רחוב – היא כמעט עשייה רוחנית.

קלון, בן 30, הוא מהחלוצים בישראל של אמנות הרחוב, שבחו”ל פרחה כבר בשנות השמונים אך זכתה להתייחסות מצד ממסד האמנות המקומי רק בשנים האחרונות. הסיפור שלו הוא גם סיפור הגירה שהניב היכרות אינטימית עם תל אביב ויחסי שנאה-אהבה בינו לבינה.

“עליתי בסוף 1994 מחרקוב שבאוקראינה”, הוא מספר בשיחה בסטודיו שלו בדרום תל אביב. “הגעתי לרמת גן ולמדתי בכיתה שבה לא היו דוברי רוסית, לכן קלטתי את העברית מהר מאוד. העלייה לא הורגשה כטראומה, אבל כשאתה נעקר ממה שאתה מכיר והופך להיות מיעוט מכל בחינה אפשרית, לצייר ברחוב זה ליצור לעצמך מרחב מוכר משלך. בית הוא מקום שבו אתה יודע איפה הנחת את הדברים שלך. כשציירתי ברחוב הרגשתי כאילו אני מניח את הדברים שלי וזוכר איפה הם.”

כשהיה נער התחיל לרסס את השם שנתן לעצמו, קלון, על קירות בתל אביב. אחרי כמה שנים נתקל באמנות רחוב, “שעושה את מה שגרפיטי עושה, אבל בדימוי ולא בכתב: גורמת למי שנתקל בה לראות ולזכור את החותם שהשארת. מאז התפתחתי. בהתחלה ציירתי דמות אחת ואחר כך באו דמויות נוספות שיצרו דיאלוג אחת עם השנייה. מאוחר יותר למדתי רישום אקדמי ותולדות האמנות, וגם זה השתלב בציורי הרחוב.”

לימודי האמנות של קלון, שנרשם לבית הספר שנקר, הסתיימו אחרי תקופה קצרה. הוא הרגיש שאינו מתאים לעולם האקדמי והמשיך לצייר ברחוב עם שלושה אמנים נוספים – נו הופ, זירו סנט ופומה – כולם מהגרים וכולם מחוץ לממסד האמנות הישראלי.

אולם לאט לאט התחיל גם הממסד הזה להרים עיניים ולהסתכל על הקירות. “אמנות רחוב התפתחה בלי צורך בהכרה מעולם האמנות”, הוא אומר. “לפעמים נראה שעולם האמנות קולט שמשהו מתפתח בלי אישורו והוא חייב לנכס אותו לעצמו, כאילו לכסות על ריק שקיים בו.” הפער בין שני העולמות הורגש בתערוכה הקבוצתית “בפנים” שהשתתף בה לפני שנתיים עם חבריו בביתן הלנה רובינשטיין בתל אביב. “עלתה הצעה ‘להעתיק’ רחוב אל הגלריה אבל האמנים התנגדו. בעיני אין טעם במניפולציות כאלה. אנחנו אמנים. הרחוב הוא רק מצע.”

מאז התערוכה בהלנה רובינשטיין הציג קלון בגלריות נוספות בישראל, בארה”ב ובאירופה. בשבועות הקרובים יציג ב”צימר” בתל אביב ומאוחר יותר בברלין ובמינכן. בין העבודות שיוצגו שם יש רישומים בגודל בינוני וקטן באקוורל ודיו בשפה שהוא מפתח מזה שש שנים, אז התחיל לעבוד בסטודיו. המעבר מציורים ברחוב לרישומים קרה לדבריו באופן טבעי, וקלון מגחך כשמנסים להערים על המעבר הזה משמעויות מורכבות מדי. “אני פשוט מצייר כי אני צריך לצייר”, הוא אומר.

את אמנות הרחוב לא זנח, אבל כיום הוא ניגש אליה אחרת. “הייתי אמן הרחוב העסוק ביותר בעיר. היה בי צורך להשתלט בלי אבחנה, בין היתר בגלל שהעבודות היו נמחקות כמעט מיד אחרי שיצרתי אותן. הרבה דברים השתנו מאז. נראה כאילו מישהו בעיריית תל אביב הבין שאמנות רחוב צברה סקס אפיל. העבודות אינן נמחקות ואני לא בסחרור. כיום, כשאני בוחר אתר ברחוב, הוא חייב להיות מיוחד והציור חייב להתכתב איתו באופן ישיר.”

כך עשה לפני כמה חודשים בנחל אילון. במשך שש שעות צייר סירות על קיר באורך 80 מטר ובגובה ארבעה מטר. כשהנחל יוצף בגשמים הקרובים, הסירות יראו כאילו הן שטות עליו. “זה היה הדבר הכי קרוב לעבודה בטבע שעשיתי אי פעם. טבע תל אביבי: בטון וברווזים בתוכו.”

כבר קרוב לעשור הוא לומד להכיר את תל אביב בצורה אינטימית, והופך להיות עד לשינויים האדירים שהיא עוברת. “בשנים הראשונות, לפני שלמדתי לרכב על אופניים, הייתי משוטט בה ברגל. הייתי הולך קילומטרים, ביום ובלילה, מהשכונות המוזנחות בדרום ועד לשכונות האמידות בצפון. אני צוחק על עצמי שאילו רציתי, הייתי יכול להיות יועץ נפלא לחברות פרסום. יש בתל אביב שטחים ריקים רבים, אבל הן ממשיכות לשלם הון על שטחי פרסום סטנדרטיים.

“באופן טבעי חיפשתי מצע לציור באזורים מוזנחים. כך הכרתי את התת-עולם התל אביבי: נרקומנים, הומלסים, זנות. היו מקרים שבהם כמעט הותקפתי, ומקרים אחרים שבהם הייתי חלק מהנוף.

למאמר המלא הקישו

Read more: http://www.al-monitor.com/pulse/iw/contents/articles/opinion/2013/10/klone-graffiti-street-art-tel-aviv.html#ixzz2hRU6p9Cg

Leave a Comment