בחורה ברחובות פלורנס\שמואל אביב

GIRL IN FLORENCE ST

רוח מבדרת שובל שמלתה, היא לבד ברחוב טופפת באתי לקראתה, הוי עמדי, עמדי, עמדי נא את יפת עיניים, בואי ואחזה בך, את יפה שלי. זהו בעצם תיאורו של אחד הצילומים הגדולים והמפורסמים בהיסטוריה של הצילום. ליתר דיוק, הצילום הנושא את הידוע בשם: “נערה ברחובות פלורנס” מדורג מספר 61 ברשימת 100 הצילומים הגדולים מעולם.

מאז שנחשף לעיני הציבור, מעורר הצילום וויכוח שלא נגמר. הצלמת שצילמה אותו, רות אורקין שמה, טענה בתוקף שהצילום נעשה באופן ספונטאני ולא הייתה שום העמדה של דמויות וביום מצב וקומפוזיציה. ה”מומחים”, מסרבים להאמין לה ואף על פי שאין חולק על גדולתה של התוצאה, הם מעדיפים לקטלג אותה כצילום מבויים. רבים אף גינו את הצילום בטענה שהוא מנציח בעצם ונותן לגיטימציה להטרדה מינית.

 זהות הנערה שבצילום, נותרה עלומה גם היא ואורקין, מתוך כבוד לבקשתה של הנערה שבתמונה, סרבה להסגיר את זהותה. “איך היא יכולה הייתה לדעת מי היא הנערה אותה צילמה, בעברה ברחוב לבדה?” טענה אורקין.

לכבוד יום הולדתו הששים של הצילום, החליטה הנערה שבצילום להיחשף ולפענח את סודו של הצילום. “בשנת 1951, בהיותי בת 23″, מספרת נינליי קרייג מטורונטו, עיר מגוריה,”יצאתי לבדי לטיול באירופה, לחגוג את עצמאותי ונעורי. בעת ששהיתי במלון זול בעיר פלורנס באיטליה, פגשתי נערה אמריקאית, צלמת, שגם היא נדדה ברחבי אירופה במסלול דומה לשלי. תוך כדי שיחה והחלפת חוויות, הגענו לדבר על האתגרים המיוחדים שלפניהם עומדת אישה צעירה ונאה, כשהיא מסתובבת בגפה ברחבי אירופה בכלל ובאיטליה בפרט. רות אמרה מיד שהיא רוצה לתעד את האתגר הזה בצילום. ללא כל הכנות, יצאנו לרחובות ורות התחילה לצלם אותי בכל מיני סיטואציות. בשווקים, בחנויות, בבתי קפה וברחוב. היא צילמה יותר ממאה תמונות. אחת התמונות, היא התמונה המפורסמת. האמת היא, שכשעברתי בנקודה ההיא בפעם הראשונה, לא היו שם כל כך הרבה גברים והיו עוד בחורה או שתיים שהלכו ברחוב אחרי. בדרך חזרה למלון, עברנו שוב באותה נקודה והיו שם כל הגברים האלה. כנראה שהיה זה סוף יום העבודה. רות ביקשה ממני לעבור שם עוד פעם והיא לקחה עוד צילום אחד מצידו בשני של הרחוב. זהו הצילום שאתם כולכם מכירים ואוהבים. אני מבטיחה לכם שהצילום לא מבויים. אילו הוא היה מבויים, הייתה רות לוקחת הרבה יותר מתמונה אחת. בתגובה לאלה המנסים לראות בצילום צל של הטרדה מינית אני רוצה להגיד שבשום רגע מאותו הטיול הקצר ברחוב, שהונצח במצלמתה של רות, כמו בכל זמן שהותי באיטליה, לא חשתי אפילו לשנייה אחת בסכנה כלשהי לשלומי וביטחוני. כל מה שהרגשתי היה אך ורק הנאה עצומה מנשיותי וכוח המשיכה שלי”.

בשנת 1956, כתבה רות אורקין והפיקה סרט הוליוודי בשם “הבורחת הקטנה”, סרט שהיה מועמד לאוסקר בקטגורית הסרט הטוב ביותר. היא נפטרה בשנת 1985, מותירה אחריה צילום של רגע, אותו הפכה לרגע היסטורי ושהכניס אותה להיכל התהילה של אמנות הצילום.

Leave a Comment