ערבים שמחים/סייד קשוע
טוב לערבים בישראל. ואם לא טוב להם, שיילכו לפלסטין. לא המדינה, כי אין כזו, אלא המושג, כלומר שיילכו לעזאזל
האסקווייר לא היה עמוס במיוחד. הברמן המבוגר, אולי כבן 60, עם בנדנה תמידית וזקן לבן חלק שמגיע לו עד הסרעפת חייך אלי כשהתיישבתי על הבר. חייכתי בחזרה ושמחתי שהוא כבר מזהה אותי לאחר שלושה ביקורים במקום שהחלטתי לא מזמן שיהיה ה־בר שלי.
הזמנתי בירה ולגמתי לאט. יש לי שעה שלמה לשרוף עד שההצגה הבית־ספרית שאליה ליוויתי את ילדתי תסתיים. אני אחכה לה כאן, החלטתי, מרחק הליכה קצר מבית הספר. אשתה רק אחת כי אני לא רוצה להריח מאלכוהול ולהביך את ילדתי מול חבריה החדשים בבואי ללוות אותה חזרה הביתה.
הביתה? חשבתי ומהר מאוד הרמתי את ראשי למסכי הטלוויזיה ששידרו בשקט משחקי הוקי ופוטבול, נחוש להסיח את דעתי ולא להמשיך לחשוב על הביתה, ללא הצלחה.
איור: עמוס בידרמן
זה בטח נראה הרבה יותר קשה מרחוק, ניסיתי לעודד את עצמי נאחז בדברים ששמעתי פעם ולפיהם התופת היא הרבה פחות מוחשית כשאתה חי בתוכה ולא מביט בה ממרחק ביטחון. “אנשים בחו”ל”, שמעתי כבר כמה פעמים, “חושבים שכל היום יש אצלנו שם פצצות, ירי והרוגים. הם לא מבינים שאנשים חיים, עובדים, הולכים למסעדות, אתה מבין?”
אני לא מבין, כל כך הרבה דברים אני לא מבין. כמו את דברי הסוציולוג הישראלי הבכיר שישב לידי יום לפני כן בפאנל מיותר לחלוטין וחשף בפני הקהל שמחקריו מראים שיפור במצבם של הערבים הישראלים. השנה, הוא הודיע בגאון, יותר מ–4,000 צעירים ערבים נרשמו לשירות לאומי.
“ומה זה באמת אומר?” מצאתי את עצמי צועק על הבמה באופן שהביך גם אותי, כי חשבתי שאני לעולם לא אמנה עם המתלהמים. כיצד לכל הרוחות יכול הפרופסור המכובד להצהיר הצהרה מעין זו כאשר באותם רגעים ממש החדשות מהבית סיפרו על הפגנות במשולש והגליל, ועימותים עם שוטרים בעקבות הרג צעיר בגליל? “אתה רוצה להגיד לי שמצבה של טירה הולך ומשתפר עם השנים?” רציתי לשאול את הפרופסור, אבל המנחה כבר עבר לשאלה אחרת ולא התעכבה על דקויות כמו מציאות ואמיתות. היא רצתה להספיק להשמיע כמה שיותר מרשימת השאלות שוודאי הכינה, כי לעתים השאלות חשובות יותר מהתשובות.
וייתכן, המשכתי לחשוב על מסקנות הפרופסור, שהוא שאל בסקרים את הערבים שאלות כמו, “האם היתה לכם טלוויזיה ב–48′?” לעומת “האם יש לכם טלוויזיה היום?” “כמה מכוניות היו למשפחה ב–48′?” ו”כמה מכוניות יש למשפחה היום?”
כי אחרת, איך יכול חוקר שמעולם לא גדל בטירה בשנות ה–70 וה–80 לספר לי שהמצב רק הולך ומשתפר עם השנים? אני הייתי שם, חי אלוהים שהייתי שם. ובאמת לא היו טלפונים, מזגנים, מחשבים ומערכות ניקוז של מי שופכין. אבל אני יודע גם שהיה הרבה יותר טוב, הרבה פחות צפוף, הרבה יותר בטוח ולאין שיעור יותר נעים. עוני עם משחקי ילדים ברחוב, מחסור לאנשים עם חלום עדיף פי מיליון מאשר מכשירי טלוויזיה ענקיים שמשדרים לאנשים מיואשים, וממכוניות ארבע על ארבע שחונות מאחורי שערים של וילות מרשימות עם רעפים, שבתוכן גרים אנשים אבודים.
איך הוא לא מבין את זה, הפרופסור שמתמחה בערבים? ועוד בערב של שביתה כללית, והצהרות מפי כל השרים הבכירים ובראשם ראש הממשלה, שמפציר במי שקורא להשמיד את ישראל לעבור לפלסטין. אני לא בטוח מי בדיוק רוצה להשמיד את המדינה, אבל אני יודע שראש הממשלה התכוון לאזרחים המפגינים זעם. ועוד יותר אני לא יודע למה הוא התכוון כשקרא לנו לעבור לפלסטין. איפה היא, אדוני ראש הממשלה? האם התחלת להכיר במדינה פלסטינית? או שעבורך היא כבר קיימת באותם קנטונים מוקפי הגדרות והחיילים?
פלסטין עבור ראש הממשלה היא מצב, היא איום. פלסטין היא כפר שבו גרים ערבים משוללי זכויות שאינם יכולים לצאת מגבולותיו, שחיילים עושים בו כאוות נפשם. “האם אתם האזרחים מעדיפים את פלסטין?” רק תגידו, אתם הרי יודעים מה משמעות הכליאה שם, ואתם יודעים כמה אנחנו יכולים להיות אכזריים. לא, אתם לא צריכים לעזוב את יישוביכם, אנחנו כבר נביא את מצב־פלסטין עד אליכם, שיבושם לכם.
אז איפה היא פלסטין? איפה היא מתחילה ואיפה היא נגמרת? ואיפה היא ישראל באמת? ואם כבר אין גבולות, אין דין ואין דיין, האם מותר לנו האזרחים לטעון שמעולם לא עזבנו את פלסטין? וזה תקף גם לאלה שגרים במרכז אילינוי?
“איך?” שאלתי את הפרופסור המכובד בתום הפאנל, “איך אתה יכול לטעון שהמצב משתפר? תאמין לי הוא לא”.
“מה זאת אומרת הוא לא משתפר?” ענה לי הפרופסור, “למה, היום יש משטר צבאי בכפרים הערביים?” הוא שאל והותיר אותי המום.
“כן”, מצאתי את עצמי משיב לו בלב שלם, יודע בכל מאודי שהיה יותר טוב בימי הממשל הצבאי, “כן, יש”.
“אתה נראה כמו מישהו שצריך עוד משקה”, אמר לי הברמן המבוגר שראה שאני לוחץ את ראשי בכוח בשתי הידיים.
“לא תודה”, עניתי לו וניסיתי לזכור היכן בכלל אני נמצא, “אני צריך לזוז הביתה”, אמרתי לו וקיוויתי שמתחת לשפם הארוך שלו הסתתר חיוך.
שמחת תורה 2022
יהודה נוני צייר ואומן דיגיטלי בשלוב קנווס וצבעי שמן. מופיע בסדנאות של סמסונג בישראל ובניורק. נוני הוא המאייר של תכנית הטלויזיה של אברי גלבוע של מדד ישראל בערוץ 13 ומרצה על חיי האמנות של האוניברסיטה של בר אילן
<nuniy5552@gmail.com>;
OUR SITES אתרי מבט
פרשת וַישב
- מאת ניר ברוידא
ביושבי השבוע בחדר המתנה לשירות לקוחות כלשהו חזיתי באירוע שהשאיר בי טעם רע מאד. בחור צעיר חלף במסדרון והפטיר כלאחר יד לפקידת הקבלה: “מה קרה? מלא חרדים כאן היום, מה הם עושים פה?” ונעלם לו באחד ממסדרונות הבניין. הבטתי בצמד גברים חרדים שעמדו לידה בהלם ושתקו.
אין דבר מקטין יותר מלדבר על אדם בהכללה ובגוף שלישי, כאילו הוא לא ניצב כעת במלוא אנושיותו לפניך. זוהי תרבות הביטול במיטבה, לדבר על אדם ולא לחשוב לרגע שיש לו רגשות ושאולי ניתן לפנות אליו ולקיים איתו שיחה ומפגש.
תהיתי כיצד בחור כזה שנראה בסך הכל חייכן ואדיב עשה מעשה כזה כלאחר יד, ונזכרתי בפרשת השבוע שלנו אשר ממשיכה רצף המתחיל כבר בפרשת בראשית. רצף של מאבקי אחים ואחיות שבמרכזן הרצון לשלוט ולבטל את הצד השני לחלוטין.
פורסם באתר בינה
חדשות ישראל
- התרעה דחופה: ניסיונות התחזות למערך הסייבר הלאומי | מערך הסייבר הלאומי - Gov.il
- משירותי הנשים במכללה - עד לחדר אב הבית: המשטרה מחפשת אחר הסרטונים - ynet ידיעות אחרונות
- עימות סוער ברשת| יהודה ולד לאדווה דדון: "מותר לומר טעיתי" - ערוץ 7
- בשל ההופעות של עומר אדם וחנן בן ארי: שורת דרכים בת"א ייחסמו לתנועה החל מ-22:30 - ynet ידיעות אחרונות
- ניסוי שלב 2 מגלה כי Lixisenatide עשוי להפחית את הנכות המוטורית בחולי פרקינסון - Datilin
אמת בסימן שאלה
פרשת הריגול התעשייתי, לכאורה, אחר אזרחים – תהיה חייבת להיחקר • בלעדיה, חלקים נרחבים בציבור יחשדו לנצח שמישהו מסתיר את האמת כדי להגן על עצמו • אבל את יכולות הסייבר חייבים לשמר • מי שייתן לאירועים האחרונים לפגוע בהן, ישלם מחיר גבוה פי כמה בעתיד
למה למשטרה לעשות באופן לא חוקי את מה שהיא יכולה לעשות באופן חוקי
נתחיל מהשורה התחתונה: פרשת הריגול התעשייתי, לכאורה, אחר אזרחים – תהיה חייבת להיחקר. לא משום שיש או אין בה ממש; על זה, לכאורה, אמורים להיות מסוגלים לענות כל צוותי הבדיקה הפנימיים, שעובדים בימים האחרונים בקדחתנות במשטרה ובפרקליטות. הסיבה לחקירה שתתקיים היא אחרת: אמון. בלעדיה, חלקים נרחבים בציבור יחשדו לנצח שמישהו מסתיר את האמת.
האיגרוף נותן לי ביטחון ודרך חיים”. פוקילה בזירה
צילום: Kimmo Räisänen ליה פוקילה, בתם של נורית מתל אביב ויוקה, איש האו”ם מפינלנד, היא התקווה החדשה של האיגרוף הישראלי • בת ה־18, שהחלה לייצג את ישראל עם מדליית ארד באליפות אירופה לנוער, מסתערת על אליפות היבשת עד גיל 22 ו”חולמת על מדליה אולימפית”
אם השם ליה פוקילה לא מצלצל לכם מוכר, או ישראלי, אתם לא לבד. המתאגרפת הצעירה, רק בת 18, כמעט אינה מוכרת אפילו בקרב חובבי הספורט האדוקים בארץ, אבל באוקטובר האחרון רשמה היסטוריה לאומית קטנה אחרי שהפכה לישראלית הראשונה אי פעם שמשיגה מדליה נשית באליפות אירופה לנוער באיגרוף, שנערכה במונטנגרו.
פוקילה, המתחרה במשקל של עד 70 ק”ג, זכתה באחת משתי מדליות הארד המחולקות בענף אחרי שניצחה ברבע הגמר יריבה מטורקיה והפסידה בחצי הגמר ליריבה אוקראינית, אבל היא ממש לא נחה על כפפות הדפנה. כבר בסוף השבוע הזה תעלה לזירה באליפות אירופה עד גיל 22 בקרואטיה, שם היא מקווה ללכת עד הסוף.
ג’יהאד 2.0: הטרור העולמי יצליח להרים ראש?
אל־קאעידה, טליבאן או דאעש – המומחים מאוחדים בדעתם שבהיעדר מנהיגות, ראש אסטרטגי או מדינה לפעול ממנה בחופשיות, יתקשו ארגוני הטרור העולמיים לשחזר את ההישגים של העשורים האחרונים • למרות זאת, גורמי ביטחון צופים עלייה בניסיונות לפיגועים מצד כל ארגון טרור אפשרי •
מנסים לשכנע שהם השתנו. לוחמי טליבאן ברחובות קאבול, בשבוע שעבר , צילום: אי.פי
הפיגוע שבוצע בשבוע שעבר בנמל התעופה בקאבול הימם את העולם. מעבר להרג ולתחושת ההשפלה, שקשה היה שלא לחוש גם אם אתה לא אמריקני, הפיגוע הזה העלה שוב לכותרות את הג’יהאד העולמי, ואם להיות מדויקים – את התחושה שמה שקורה כעת באפגניסטן הוא המבוא לשובו של הטרור הגלובלי, שהיכה במערב בעוצמה בשני העשורים האחרונים.
ייאמר מייד: לא מעט מומחים סבורים שההפך הוא הנכון. שהעולם השתנה, שהטרור השתנה, שאפילו אפגניסטן השתנתה, ושאסור להקיש ממה שקרה בראשית המילניום על מה שיקרה כעת.
צפוף: לוח השנה היהודי הוא חגיגה מטורפת של הליכה על הקצה
איך הפך פורים היהודי לקרנבל “ימי פורים”? אולי כי התבגרנו ונרגענו משנאות
עד דלא ידע. תהלוכת פורים
איך יודע יהודי שהוא מבוגר? כשהוא חוזר לאהוב את חג פורים. הפופולריות של החג הזה בלבבות חוגגיו היא מבחן גילאי ומעמדי. ילדים אוהבים את פורים, נערות ונערים מתים עליו, אבל אז הם מתבגרים ונכנסים ל־20 שנות תיעוב מזעזע, שבהן הכל מגעיל אותם: ההתחפשות הסאחית, הפראות המטרידה, הרעש, הפיצוצים ובעיקר – העובדה שבני הנוער אוהבים אותו. זו, כידוע, כבר סיבה לחשוב לגבי כל דבר שהוא רע ומיותר. אבל אז מתבגרים קצת, ומתחילים לאהוב מחדש את החג המתוק הזה. אפילו חוזרים להתחפש, להשתטות, לשלוח משלוחי מנות קונספטואליים ולארגן מסיבות קהילתיות ומשפחתיות.
צפוף: לוח השנה היהודי הוא חגיגה מטורפת של הליכה על הקצה
מאוזני המן ועד לעוגיות מאותגרות חמץ – כל מאכלי החגים שלנו הם קונצרט לאכילה רגשית
איור: נדב מצ’טה
למה אוכלים אוזני המן? שאלה מוזרה. באופן כללי, לוח השנה היהודי כופר באמונה (התפלה) שאכילה רגשית היא עניין מפוקפק. כל מאכלי החגים שלנו הם קונצרט לאכילה רגשית. אנחנו עושים עניין ממה שאנחנו לא אוכלים וממה שאנחנו כן. אנחנו אוכלים כי שמח ואוכלים כי עצוב. אוכלים כי אוהבים ואוכלים כי שונאים. כדי לזכור וכדי לשכוח, כי זה מסמל וכי זה בגימטריה, ולעיתים גם סתם כי טעים.
מסיבת חג מולד בדאונינג 10 בזמן הסגר מסבכת את ג’ונסון
יועציו של ר”מ בריטניה תועדו מתבדחים על אירוע שקיימו בלשכה בדצמבר אשתקד, בזמן שהממלכה הייתה תחת סגר כבד. ג’ונסון התנצל והודיע על בדיקה, ומקורבת שלו התפטרה, אך באופוזיציה דורשים ממנו להתפטר: “אחראי לאובדן אמון הציבור”. משפחות הקורבנות: “מכעיס ומביש”
ראש ממשלת בריטניה בוריס ג’ונסון התנצל היום (רביעי) והכריז על בדיקה פנימית בעקבות הדלפה של סרטון שבו תועדו יועצים בכירים שלו מתבדחים על מסיבת חג מולד בדאוניג 10 בשנה שעברה, בזמן הסגר. התיעוד שם קץ ליותר משבוע של הכחשות של ג’ונסון ושל שריו, שדחו דיווחים בכלי התקשורת שלפיהם עשרות אנשי צוות השתתפו באירוע ממושך ב-18 בדצמבר אשתקד.
כוח חשאי בצבא ארה”ב כתש את דאעש. הוא לא הבחין בין אזרחים ללוחמים
יו יורק טיימס חושף כי תא מיוחד, שחבריו היו לבושים על אזרחי ושקיומו לא מתועד ברישומי הצבא, אחראי לשורת פגיעות קשות באזרחים בסוריה במהלך המאבק בארגון. סירות של פליטים הופצצו, ומבנה מגורים הוחרב מבלי שהוכח כי הוא יעד אויב. “האנושיות שלהם נשחקה”
כוח חשאי ומיוחד של צבא ארצות הברית שפעל נגד ארגון “המדינה האסלאמית” (דאעש) בסוריה ובעיראק הרג מספר גדול של אזרחים חפים מפשע, וניסה לטייח זאת – כך נחשף אתמול (ראשון) בניו יורק טיימס. הכוח, “טאלון אנוויל”, פעל ממשרדים שגרתיים בסוריה ובעיראק בין 2014 ל-2019, אך קיומו לא מתועד ברישומים הצבאיים.
תקווה בקנטקי: ייתכן שמספר ההרוגים באסון נמוך בהרבה מההערכות
על אף שבתחילת האסון עלה חשש שמספר ההרוגים בו יגיע למאה, כעת אמר דובר מפעל הנרות שנחרב בסופה שכמות העובדים בו היתה קטנה משסברו, ולכן ההערכה הנוכחית עומדת על 50 הרוגים. במהלך עבודות החילוץ ביממה האחרונה אותרו 8 הרוגים, ו-8 נוספים עדיין מוגדרים נעדרים
שמונה בני אדם אותרו הלילה (שני) ללא רוח חיים בהריסות מפעל הנרות במייפילד, קנטקי, שנפגע מסופת טורנדו שפקדה את האזור בסוף השבוע. שמונה בני אדם נוספים עדיין מוגדרים נעדרים. דובר המפעל, בוב פרגוסון, הודיע כי בניגוד לדיווחים הראשוניים על חשש לחייהם של עשרות בני אדם שעבדו בו אותו זמן, נראה שמספר הקורבנות נמוך בהרבה. “אנו מודים לאל על כך”, מסר.
מהומות בירדן לאחר ש-12 שנות מאסר נגזרו על פוליטיקאי שאיים על המלך
אוסמה אל-עג’רמה, חבר פרלמנט שהודח, השמיע הצהרות בוטות נגד בית המלוכה הירדני וסמלי השלטון • בעקבות ההרשעה, בני שבט אל-עג’רמה החלו להתפרע מדרום לבירה עמאן והשליכו אבנים על שלטי חוצות עם תמונת המלך עבדאללה
המלך עבדאללה, צילום: צילום: אי.אף.פי
זעם בירדן אחרי שבית המשפט במדינה הטיל היום (רביעי) עונש של 12 שנות מאסר על חבר הפרלמנט המודח, אוסמה אל-עג’רמה, באשמת איום על חייו של המלך עבדאללה.
ראשית הפרשה בחודש מאי 2021. אל-עג’רמה הואשם כי הטיח עלבונות בעמיתיו בפרלמנט וסירב בהמשך להתנצל. בעקבות כך, ועדה פרלמנטית הצביעה בעד הקפאת חברותו בפרלמנט למשך שנה.
ארדואן: “הרצוג יגיע לביקור בטורקיה בתחילת פברואר
הרצוג וארדואן , צילום: אורן בן חקון, איי. פי, =
הנשיא הטורקי אמר בראיון לתקשורת המקומית כי הביקור “ייפתח דף חדש ביחסי טורקיה וישראל” • בירושלים טרם התייחסו לנושא
הנשיא הרצוג צפוי לבקר באנקרה ולהיפגש עם מקבילו הטורקי רג’יפ טאיפ ארדואן “בתחילת פברואר” – כך דווח הערב (רביעי) בתקשורת המקומית בטורקיה. “ביקורו (של הרצוג) צפוי לפתוח דף חדש ביחסים” נכתב בעיתון “דיילי סבאח” שיוצא לאור בטורקיה, אשר ציטט את הדברים מתוך ראיון שנתן ארדואן מוקדם יותר לטלוויזיה המקומית.
איני יכול עוד: אפילו עבור יוסי מזרחי, הבור של בית”ר גדול מדי
המאמן הוותיק, מי שגדל בבירה ועשה הכל בשביל הסמל, לא יכל לשאת את המצב הרעוע בו נמצא המועדון שהוא כל כך אוהב • וגם: פרידה ממאור בוזגלו
אוהדי בית”ר עם מזרחי מול הפועל. הם בטוח מבינים את מצבו, צילום: אלן שיבר
- יוסי מזרחי לא היה המאמן של בית”ר ירושלים, אלא הכומר שלה. כשבן אדם נמצא על ערש דווי, נוטה למות, מקובל להביא לחדרו כומר שיבקש עליו רחמים ברגעיו האחרונים, ודרך צלחה במעבר לגן עדן. כשאלי אוחנה קרא למזרחי לפני חודש וחצי לבוא ולהחליף את ארווין קומאן, הוא ידע שיוסי לא יגיד לא, כי הוא אחראי מדי, כי הוא חרד מדי, כי הוא מאלו שבאמת אכפת לו מבית”ר. מזרחי מכיר את הכדורגל פה כבר 60 שנה, מאז שהיה ילד. בשנותיו הראשונות בית”ר היה קבוצה קטנה בליגה נמוכה, אפילו לא הבכירה בעיר. אבל למזרחי יש חלק גדול בהפיכתה של בית”ר למעצמה מקומית. גם כשהלך למקומות אחרים, בית”ר הייתה ברירת המחדל שלו, תמיד בדק מה איתה ומה עשתה. הוא היה חייל שלה, בסדיר ובעיקר במילואים. אוחנה קרא לו ומזרחי אמר כן, גם כשהוא רצה להגיד לא.
עדות מצמררת ממחנה אושוויץ: “ראיתי איך נראה הגיהינום”
שאול שפילמן (90) ניצל 3 פעמים מתאי הגזים באושוויץ • את הימים הקשים שרד בזכות המחשבה: “זה רק חלום רע” • אך גם אחרי שעלה ארצה, נתקל במצוקה כלכלית ובביקורת קשה: “אמרו שהלכנו כצאן לטבח”
שאול שפילמן (90) נולד בווינה, בן יחיד להוריו. כילד הוא עבר את זוועות השואה, “חגג” את בר המצווה שלו באושוויץ, ניצל מתאי הגזים שלוש פעמים בדרך נס, ואיבד את הוריו ואת כל משפחתו במחנות. מסע ההישרדות שלו התנקז לשני משפטים: “כל עוד אתה נושם אתה חי”, ו”זה חלום רע שתכף יחלוף”.
“חיינו חיים טובים. אבא שלי היה מהנדס חשמל, ואמא שלי ניהלה את המעדנייה המשפחתית במרכז וינה. עם פלישת הנאצים ב־1938, ביום אחד החיים שלנו התהפכו. אבא פוטר, העסק והבית הוחרמו ונאלצנו לעזוב למחוז הראשון”. לשם הועברו כל היהודים. שם, במשך ארבע שנים וחצי, גר עם משפחתו, עד ספטמבר 1942.
ראש ממשלה צריך גם לדעת איך ללהק
עם כל הכבוד לדברים יפים שנעשו כאן בשנה החולפת, מי שמתיימר לנהל מדינה מורכבת כמו ישראל חייב לדעת גם איך לבחור את החבורה המצומצמת שיצאה איתו לדרך • ומה נסגר עם ישראלים שטסים עכשיו לטורקיה?!
אמנות הליהוק, צילום: נדב מצ’טה
קריסת ממשלת בנט־לפיד משאירה אחריה המון חומר למחשבה. האם הניסוי אכן נכשל? האם הכישלון היה ידוע מראש, ולכן חבל לחזור עליו אי־פעם בעתיד? ואולי היו אלה בעיקר כשלים בחישוב של עיתוי ובשלות, והניסוי פשוט הקדים את זמנו?
אני מניח שרבים מאיתנו ייקחו את הדיון (שוב!) לשאלת המנהיגות. זאת שאלה נצחית וגם די רווחית, כי היא מאפשרת לכנס עוד ועוד ימי עיון על מנהיגות, ולהציע סדנאות מנהיגות, סמינרים למנהיגות, הדרכה אישית למנהיגים בעיני עצמם, וכן ייעוץ, ליווי והעצמה לעוד ועוד אנשים שבחיים שלהם לא יובילו אף אחד לשום מקום טוב, אבל מוכנים לשלם לא מעט כדי לבדוק את זה מקרוב.
נופש יהודי הומייה
עם התחממות עונת הנסיעות, להלן מדריך בזק למטייל הנבוך – לפני ביקורת הדרכונים ואחריה • וכבונוס קבלו טריק מתוחכם שיסדר את הילדים המשועממים באינסטגרם
איור: עובדיה בנישו
הקיץ מתקרב, ואחרי השנתיים הקשות שעברנו עם הסגרים, הבידודים, המסיכות והבדיקות – לכולנו מגיעה חופשה עסיסית ורגועה.
חופי הארץ, יוון, טורקיה ואירופה הקלאסית רק מחכים שנגיע. אבל כדאי להזדרז לפני שחברות התרופות ימציאו איזו מגיפה, אבעבועות הקוף או קדחת ההיפופוטם, רק כדי שיוכלו למכור לנו עוד תרופות או סתם כדי שלמנהלים שלהם יהיה פחות צפוף בחופשה הקרובה.
מצד שני, נער הייתי וגם זקנתי, ולא כל החופשות הן תמיד תענוג כזה גדול. לכן, לפני שאתם מקבלים החלטה שאתם עלולים להצטער עליה, יש לבחון היטב את היתרונות והחסרונות של נושא החופש
לא, אדוני ראש הממשלה
פעם יאיר עשה הכל מצוין, אבל האתגר הגדול בחייו עוד לפניו • חילוני ודתייה נשואים באושר – זוהי לא בדיחה • ואת המאבק התמידי בכבישים אפשר לשפר במחווה פשוטה
איור: יהודה נוני, Nuni-art.com
ברכות לראש הממשלה יאיר לפיד. מי היה מאמין, יאיר, שיום אחד תהיה ראש ממשלה, ולו לכמה חודשים דחוקים ומציקים. פעם, מזמן, היינו שייכים לאותו חוג חברתי, אתה זוכר כמוני, ערבים על הגג של דני סידס, גיטרות, תמיר הרפז, ישראל ברייט, אורנה כהן (דץ), מנגנים ושרים מילים מטופשות מומצאות על המקום. היית הכי טוב בזה.
זכיתי להיות חבר שלך לאיזו תקופה, כשהיינו בני 20 וקצת. הייתי ירושלמי, דל אמצעים, גר בחדר שכור אצל קשישה קפדנית, מחמם ארוחות קפואות מאמא, די בודד בגדול, ואתה הכנסת אותי הביתה, ונתת לי להרגיש בנאדם שיש לו מקום בעיר הגדולה מדי. ונתת לי את האוטו שלך לנסוע לבקר את ההורים בירושלים, בידיעה שכל נסיעה בקסטל עשויה לחסל את מה שנשאר מהקונטסה המרוטה שלך. ונתת. כי אתה בנאדם נדיב. ראיתי במו עיניי, עוד לפני שנהיית יאיר לפיד.
עד ליום הבחירות יש לנו עוד הרבה לאן להידרדר
האם עוד נותרו בעלי זכות בחירה שמוחם לא נשטף, והם מסוגלים להתווכח בלי לחזור, כמו זומבי או תוכי, על כל אוצר המילים המחנאי מהפגנות בלפור או רעננה? • הימים הבאים, לקראת הבחירות, יהיו מלאים רעל וג’יפה וג’ורות ופייק מידע, ומי שיככבו בהם יהיו בעלי העור העבה והקיבה החזקה
איור: נדב מצ’טה
הימים שעוד נכונו לנו לא עומדים להיות תענוג צרוף. בפתח עומדים חודשים שבהם הכל ייפתח: ימ”חים וגם ג’ורות. מידע שהוא לא בדיוק מידע יישפך החוצה, וככל שיהיה רע – כך ייטב. בזמן הקרוב אפשר לשכוח משיקולים של חוש מידה, טעם טוב או יושר. שלא לדבר על הברק האנין של האמנות המילולית.
איפה… ישראל השרויה בתיקו כבד נגררת שוב לבחירות שותתות רעל וג’יפה, ומי שיככב בהן יהיו בעלי העור העבה והקיבה החזקה. חסרי הפילטר והבושה. אבל אחריהן – האם אני מחדש משהו? – שוב נצטרך לחיות יחד, לבנות קואליציות ולשתף פעולה.
Follow Us!