פסח אבל אחרת מאת אברום בורג
האם ייתכן פסח בעל משמעות לאדם המודרני הגאול? לשם כך צריך להבין אחרת את יציאת מצרים ההיא
כבר אלפיים שנה אנחנו שואלים בפסח: ׳מה נשתנה׳, הגיע הזמן לשאול מה יכול וצריך להשתנות? במובן הפשוט ביותר פסח הוא יום העצמאות המקורי שלנו. חג לזיכרון השינוי הקיומי שלנו מעם עבדים ללאום משוחרר. ‘ליל הסדר’ וההגדה שבמרכזו משמרים כבר אלפי שנים את תודעת החג ומעצבים את אופיינו בהתאם. ההגדה הראשונית עוצבה כיסוד מתגונן ומתריס כנגד מציאות השיעבוד המתמדת של העם היהודי. אבותינו העבדים נגד פרעה, הפרושים של בית שני נגד המשעבדים הרומים מכאן והיריבים הנוצריים משם, האנוסים בספרד נגד האינקוויזטורים שלהם וכך מרביתה של ההיסטוריה היהודית. אלה נשאי הזהות, התקווה והגאולה, הלעומתיים שלנו. לעולם במציאות של העדר ריבונות, תמיד אפופים בפחדים וחששות קיומיים כשפסח מסמל גם עומק השיעבוד וגם את גבהי התקוות.
באופן כל כך טבעי, אף אם קצת ילדותי, הוספגו הפסח ותכניו בתוקפנות מדומיינת שהחליפה כוח אמיתי. עשר מגפות מצרים מתנפחות בחצי הלילה הזה לכלל מאות נגעים וירטואלים. רק כדי להרגיש לרגע את אשליית עוצמתו של הכוח הריבוני ואת השליטה הפיקטיבית. את הדלת לפני “שפוך חמתך” אנחנו פותחים ברוב מהומה. מצד הסימליות זוהי פתיחה המנסה להתחזות לרגע כחסרת פחד מפני כל אויב. אף שמצד האמת זהו למעשה מבע של פחד המבקש לוודא שאין מי משוטרי החרש של ה׳פרעה׳ המקומי אורב לנו מעבר לה. כך הפך דגם גאולת מצרים למסד המכונן של התודעה הלאומית היהודית, העבר מעצב כל הזמן את ההווה.
פסח של מרבית הדורות הקודמים היה התשובה לשאלה איך משמרים תקוות לאומיות לעצמאות וחירות בעידנים של שעבוד מלכויות, חורבן, אובדן הריבונות וגולה. מאליה עולה התהיה: מה משמעותה של חגיגה שכזו בדור הישראלי שמכריז על עצמו כי נגאל. דור שלא חושש לפתוח את הדלת ולצאת ממנה לכל שיחפוץ וחוזר בעדה כשמתחשק לו. בדור שכזה, צריך עתידו של הפסח המוכר לנו להשתנות לחלוטין. כי חובה להודות כל עוד אנחנו חוגגים את החג בלי שינוי כאילו אנחנו עוד חיים בגלות, אנחנו מנציחים את כשלונה העמוק של הישראליות ביצירת תודעה יהודית חדשה.
שאלת הקיום של הדורות הקודמים היתה איך לשרוד, להתקיים ולהמשיך כנגד צר ואויב. והתשובה היתה פשוטה – “והיא שעמדה”! הקב”ה “מצילנו מידם” ושופך “חמתו על הגויים”. ובדורנו? נראה שאנחנו בראשיתה של תקופה בה שאלת השאלות תהיה האם העם היהודי יכול לשרוד ללא אויב חיצוני? בעוד רגע היסטורי, יכול ונמצא במצב ייחודי בתולדותינו – מרביתו המכריעה של העם היהודי תמצא מחוץ למעגלי האיום על חייה. חזרתנו אל ההיסטוריה העולמית יכול שתוכתר בהצלחה. האם יש לנו כלים להמשיך ולהתקיים כעם וכתרבות במצבי שלום, קבלה עולמית, רווחה ושיוויון? בלי לעומתיות מתמדת? תשובה אפשרית אחת היא – לא. העם לא ימשיך להתקיים אלא יתבולל ויטמע כמו עמים רבים הנטמעים ומתערבבים זה בזה עד לבלי הכר במציאות הרב תרבותית של ימינו.
זה זמן לשינויאיור:עמוס בידרמן
אפשרות אחרת היא הסתגרות והגבהת חומות בין העם היהודי לשאר העולם תוך יצירת עימותים מתמידים ויזומים, שיוכיחו שוב ושוב את הטענה: “העולם כולו נגדנו”. וממילא פסח המודרני כמו אביו הקדמוני יהיה חג ההנצחה של העימות האינסופי בין ישראל לעולם. חג הבדלנות והפראנויה שחלקה בלבד מוצדק.
האם יש דרך נוספת? האם ייתכן פסח בעל משמעות לאדם המודרני, הגאול? לשם כך צריך להבין אחרת את יציאת מצרים ההיא. לא עימות לאומי פשטני ובריחת עם עבדים מתוך עם האדונים, אלא עימות יסודי בין השקפות עולם; נצחון זכויות האדם היחיד על תאוות הכיבוש והשררה המובנית של המדינה הכוחנית. כל הקריאה הגדולה ההיא “שלח את עמי”המהדהדת עד היום, לא הייתה מתאפשרת אלמלי תפיסת החירות של חמש נשים אמיצות. יוכבד אם משה, שהימרתה את פקודת ההשמדה של פרעה, שתי המיילדות שסייעו בידה, אחות משה שניצבה על שפת היאור כשמרטפית מקראית ובת פרעה שהצטרפה למרי ההוא. הן היו הראשונות להבין את הדופק העמוק של לב הסוגיה והנהיגו את המהפיכה האנושית והפמניסטית הראשונה. עם פרעה שכזה: גבר עריץ, מוחלט ביכולותיו, אנחנו לא קיימות, הן אמרו לעצמן אז. רק אם פרעה יוגבל, ועריצותו המוחלטת תישבר לרסיסים תוכל החירות שלנו לפרוץ. זאת חירות משוכללת של הגבלת מוחלטותו של השילטון. חירות של יחידים של ׳אחרים׳ בלעדיה לא היינו נגאלים ממצרים. בלעדיה לא יתוקן העולם מ׳המצריות׳ שבתוך כל אחד מאיתנו; המתבטאת בימינו בשיעבוד, אפליה ושנאה השולטים עדיין בהרבה מתחומי חיינו. פסח כחג שיוויון הנשים הוא דוגמא אפשרית אחת לסמלי החג החדשים. פסח החדש אינו מבשר רק את הגבלת כוחו של החזק על מנת לפנות מקום לחלש. הבשורה שהוא נושא בכנפיו שורשית עוד יותר. רק שחרור “האחר” משיעבודי יביא לשחרורי מעבדותו. האדון והעבד, כמו האסיר והסוהר, שניהם כלואים. ורק ביום שבו נפסיק להיות כובשים נפסיק להיות נכבשים, כשלא נרצה להטיל אימה על כל סביבותינו נפסיק גם לפחד מכל העולם שסביב לנו.
לא צריך, אם כן, לחכות לשווא לאלהים שירד משמים ויושיע אותנו בעשר מכות מוזרות או פילאיות. פסח איננו יותר החג בו כל סדרי העולם ישתנו, כדי שלנו יהיה אך טוב ולכל יריבנו רק מכות ורעות. זה לא יקרה ולא צריך לרצות שזה יקרה כי בפסח החדש הכל צנוע יותר, חלקי יותר ומוותר הרבה יותר. פסח כחג של חוקה אוניברסלית של זכויות לכל. שאיפה ומחוייבות חגיגית למאבק למען מציאות כלל עולמית חדשה שבה עם לא יכבוש עם, אומה לא תשלוט באומה אחרת, אדם לא ידכא אדם, גבר לא יפלה אישה, הרוב לא יתאנה ל”אחרים” שבו.
פסח שיגאל בעצמו ויהפוך מחג של עבריים עתיקי יומין לחגיגת חירות כלל עולמית.
גילוי נאות.
את הרעיונות האלה כבר פירסמתי בכמה גירסאות בעבר. אז מה?! אם אפשר לשוב ולמחזר את סיפורי מצרים בכל שנה בדיוק רב, רצוי גם למחזר רעיונות עד שיקלטו ויהפכו למציאות. וכל המרבה הרי זה משובח. לא?!
שמחת תורה 2022
יהודה נוני צייר ואומן דיגיטלי בשלוב קנווס וצבעי שמן. מופיע בסדנאות של סמסונג בישראל ובניורק. נוני הוא המאייר של תכנית הטלויזיה של אברי גלבוע של מדד ישראל בערוץ 13 ומרצה על חיי האמנות של האוניברסיטה של בר אילן
<nuniy5552@gmail.com>;
OUR SITES אתרי מבט
פרשת וַישב
- מאת ניר ברוידא
ביושבי השבוע בחדר המתנה לשירות לקוחות כלשהו חזיתי באירוע שהשאיר בי טעם רע מאד. בחור צעיר חלף במסדרון והפטיר כלאחר יד לפקידת הקבלה: “מה קרה? מלא חרדים כאן היום, מה הם עושים פה?” ונעלם לו באחד ממסדרונות הבניין. הבטתי בצמד גברים חרדים שעמדו לידה בהלם ושתקו.
אין דבר מקטין יותר מלדבר על אדם בהכללה ובגוף שלישי, כאילו הוא לא ניצב כעת במלוא אנושיותו לפניך. זוהי תרבות הביטול במיטבה, לדבר על אדם ולא לחשוב לרגע שיש לו רגשות ושאולי ניתן לפנות אליו ולקיים איתו שיחה ומפגש.
תהיתי כיצד בחור כזה שנראה בסך הכל חייכן ואדיב עשה מעשה כזה כלאחר יד, ונזכרתי בפרשת השבוע שלנו אשר ממשיכה רצף המתחיל כבר בפרשת בראשית. רצף של מאבקי אחים ואחיות שבמרכזן הרצון לשלוט ולבטל את הצד השני לחלוטין.
פורסם באתר בינה
חדשות ישראל
- התלות באופיואידים בסקוטלנד נותרה גבוהה אך יציבה במידה רבה, כך עולה ממחקר - Datilin
- מחקר חדש מצביע על מסלולים מרכזיים בפגיעות של סרטן הערמונית לפרופטוזיס - Datilin
- תרופות אנטי פסיכוטיות לדמנציה הקשורות לסיכון מוגבר לתוצאות שליליות חמורות - Datilin
- כלי חדש רב עוצמה פותח עידן חדש של מחקר חומרים קוונטיים - Twoday טודיי
- הווריורס העדיפו לדעוך יחד אל השקיעה מאשר לקום לבוקר חדש עם מישהו אחר - ynet ידיעות אחרונות
אמת בסימן שאלה
פרשת הריגול התעשייתי, לכאורה, אחר אזרחים – תהיה חייבת להיחקר • בלעדיה, חלקים נרחבים בציבור יחשדו לנצח שמישהו מסתיר את האמת כדי להגן על עצמו • אבל את יכולות הסייבר חייבים לשמר • מי שייתן לאירועים האחרונים לפגוע בהן, ישלם מחיר גבוה פי כמה בעתיד
למה למשטרה לעשות באופן לא חוקי את מה שהיא יכולה לעשות באופן חוקי
נתחיל מהשורה התחתונה: פרשת הריגול התעשייתי, לכאורה, אחר אזרחים – תהיה חייבת להיחקר. לא משום שיש או אין בה ממש; על זה, לכאורה, אמורים להיות מסוגלים לענות כל צוותי הבדיקה הפנימיים, שעובדים בימים האחרונים בקדחתנות במשטרה ובפרקליטות. הסיבה לחקירה שתתקיים היא אחרת: אמון. בלעדיה, חלקים נרחבים בציבור יחשדו לנצח שמישהו מסתיר את האמת.
האיגרוף נותן לי ביטחון ודרך חיים”. פוקילה בזירה
צילום: Kimmo Räisänen ליה פוקילה, בתם של נורית מתל אביב ויוקה, איש האו”ם מפינלנד, היא התקווה החדשה של האיגרוף הישראלי • בת ה־18, שהחלה לייצג את ישראל עם מדליית ארד באליפות אירופה לנוער, מסתערת על אליפות היבשת עד גיל 22 ו”חולמת על מדליה אולימפית”
אם השם ליה פוקילה לא מצלצל לכם מוכר, או ישראלי, אתם לא לבד. המתאגרפת הצעירה, רק בת 18, כמעט אינה מוכרת אפילו בקרב חובבי הספורט האדוקים בארץ, אבל באוקטובר האחרון רשמה היסטוריה לאומית קטנה אחרי שהפכה לישראלית הראשונה אי פעם שמשיגה מדליה נשית באליפות אירופה לנוער באיגרוף, שנערכה במונטנגרו.
פוקילה, המתחרה במשקל של עד 70 ק”ג, זכתה באחת משתי מדליות הארד המחולקות בענף אחרי שניצחה ברבע הגמר יריבה מטורקיה והפסידה בחצי הגמר ליריבה אוקראינית, אבל היא ממש לא נחה על כפפות הדפנה. כבר בסוף השבוע הזה תעלה לזירה באליפות אירופה עד גיל 22 בקרואטיה, שם היא מקווה ללכת עד הסוף.
ג’יהאד 2.0: הטרור העולמי יצליח להרים ראש?
אל־קאעידה, טליבאן או דאעש – המומחים מאוחדים בדעתם שבהיעדר מנהיגות, ראש אסטרטגי או מדינה לפעול ממנה בחופשיות, יתקשו ארגוני הטרור העולמיים לשחזר את ההישגים של העשורים האחרונים • למרות זאת, גורמי ביטחון צופים עלייה בניסיונות לפיגועים מצד כל ארגון טרור אפשרי •
מנסים לשכנע שהם השתנו. לוחמי טליבאן ברחובות קאבול, בשבוע שעבר , צילום: אי.פי
הפיגוע שבוצע בשבוע שעבר בנמל התעופה בקאבול הימם את העולם. מעבר להרג ולתחושת ההשפלה, שקשה היה שלא לחוש גם אם אתה לא אמריקני, הפיגוע הזה העלה שוב לכותרות את הג’יהאד העולמי, ואם להיות מדויקים – את התחושה שמה שקורה כעת באפגניסטן הוא המבוא לשובו של הטרור הגלובלי, שהיכה במערב בעוצמה בשני העשורים האחרונים.
ייאמר מייד: לא מעט מומחים סבורים שההפך הוא הנכון. שהעולם השתנה, שהטרור השתנה, שאפילו אפגניסטן השתנתה, ושאסור להקיש ממה שקרה בראשית המילניום על מה שיקרה כעת.
צפוף: לוח השנה היהודי הוא חגיגה מטורפת של הליכה על הקצה
איך הפך פורים היהודי לקרנבל “ימי פורים”? אולי כי התבגרנו ונרגענו משנאות
עד דלא ידע. תהלוכת פורים
איך יודע יהודי שהוא מבוגר? כשהוא חוזר לאהוב את חג פורים. הפופולריות של החג הזה בלבבות חוגגיו היא מבחן גילאי ומעמדי. ילדים אוהבים את פורים, נערות ונערים מתים עליו, אבל אז הם מתבגרים ונכנסים ל־20 שנות תיעוב מזעזע, שבהן הכל מגעיל אותם: ההתחפשות הסאחית, הפראות המטרידה, הרעש, הפיצוצים ובעיקר – העובדה שבני הנוער אוהבים אותו. זו, כידוע, כבר סיבה לחשוב לגבי כל דבר שהוא רע ומיותר. אבל אז מתבגרים קצת, ומתחילים לאהוב מחדש את החג המתוק הזה. אפילו חוזרים להתחפש, להשתטות, לשלוח משלוחי מנות קונספטואליים ולארגן מסיבות קהילתיות ומשפחתיות.
צפוף: לוח השנה היהודי הוא חגיגה מטורפת של הליכה על הקצה
מאוזני המן ועד לעוגיות מאותגרות חמץ – כל מאכלי החגים שלנו הם קונצרט לאכילה רגשית
איור: נדב מצ’טה
למה אוכלים אוזני המן? שאלה מוזרה. באופן כללי, לוח השנה היהודי כופר באמונה (התפלה) שאכילה רגשית היא עניין מפוקפק. כל מאכלי החגים שלנו הם קונצרט לאכילה רגשית. אנחנו עושים עניין ממה שאנחנו לא אוכלים וממה שאנחנו כן. אנחנו אוכלים כי שמח ואוכלים כי עצוב. אוכלים כי אוהבים ואוכלים כי שונאים. כדי לזכור וכדי לשכוח, כי זה מסמל וכי זה בגימטריה, ולעיתים גם סתם כי טעים.
מסיבת חג מולד בדאונינג 10 בזמן הסגר מסבכת את ג’ונסון
יועציו של ר”מ בריטניה תועדו מתבדחים על אירוע שקיימו בלשכה בדצמבר אשתקד, בזמן שהממלכה הייתה תחת סגר כבד. ג’ונסון התנצל והודיע על בדיקה, ומקורבת שלו התפטרה, אך באופוזיציה דורשים ממנו להתפטר: “אחראי לאובדן אמון הציבור”. משפחות הקורבנות: “מכעיס ומביש”
ראש ממשלת בריטניה בוריס ג’ונסון התנצל היום (רביעי) והכריז על בדיקה פנימית בעקבות הדלפה של סרטון שבו תועדו יועצים בכירים שלו מתבדחים על מסיבת חג מולד בדאוניג 10 בשנה שעברה, בזמן הסגר. התיעוד שם קץ ליותר משבוע של הכחשות של ג’ונסון ושל שריו, שדחו דיווחים בכלי התקשורת שלפיהם עשרות אנשי צוות השתתפו באירוע ממושך ב-18 בדצמבר אשתקד.
כוח חשאי בצבא ארה”ב כתש את דאעש. הוא לא הבחין בין אזרחים ללוחמים
יו יורק טיימס חושף כי תא מיוחד, שחבריו היו לבושים על אזרחי ושקיומו לא מתועד ברישומי הצבא, אחראי לשורת פגיעות קשות באזרחים בסוריה במהלך המאבק בארגון. סירות של פליטים הופצצו, ומבנה מגורים הוחרב מבלי שהוכח כי הוא יעד אויב. “האנושיות שלהם נשחקה”
כוח חשאי ומיוחד של צבא ארצות הברית שפעל נגד ארגון “המדינה האסלאמית” (דאעש) בסוריה ובעיראק הרג מספר גדול של אזרחים חפים מפשע, וניסה לטייח זאת – כך נחשף אתמול (ראשון) בניו יורק טיימס. הכוח, “טאלון אנוויל”, פעל ממשרדים שגרתיים בסוריה ובעיראק בין 2014 ל-2019, אך קיומו לא מתועד ברישומים הצבאיים.
תקווה בקנטקי: ייתכן שמספר ההרוגים באסון נמוך בהרבה מההערכות
על אף שבתחילת האסון עלה חשש שמספר ההרוגים בו יגיע למאה, כעת אמר דובר מפעל הנרות שנחרב בסופה שכמות העובדים בו היתה קטנה משסברו, ולכן ההערכה הנוכחית עומדת על 50 הרוגים. במהלך עבודות החילוץ ביממה האחרונה אותרו 8 הרוגים, ו-8 נוספים עדיין מוגדרים נעדרים
שמונה בני אדם אותרו הלילה (שני) ללא רוח חיים בהריסות מפעל הנרות במייפילד, קנטקי, שנפגע מסופת טורנדו שפקדה את האזור בסוף השבוע. שמונה בני אדם נוספים עדיין מוגדרים נעדרים. דובר המפעל, בוב פרגוסון, הודיע כי בניגוד לדיווחים הראשוניים על חשש לחייהם של עשרות בני אדם שעבדו בו אותו זמן, נראה שמספר הקורבנות נמוך בהרבה. “אנו מודים לאל על כך”, מסר.
מהומות בירדן לאחר ש-12 שנות מאסר נגזרו על פוליטיקאי שאיים על המלך
אוסמה אל-עג’רמה, חבר פרלמנט שהודח, השמיע הצהרות בוטות נגד בית המלוכה הירדני וסמלי השלטון • בעקבות ההרשעה, בני שבט אל-עג’רמה החלו להתפרע מדרום לבירה עמאן והשליכו אבנים על שלטי חוצות עם תמונת המלך עבדאללה
המלך עבדאללה, צילום: צילום: אי.אף.פי
זעם בירדן אחרי שבית המשפט במדינה הטיל היום (רביעי) עונש של 12 שנות מאסר על חבר הפרלמנט המודח, אוסמה אל-עג’רמה, באשמת איום על חייו של המלך עבדאללה.
ראשית הפרשה בחודש מאי 2021. אל-עג’רמה הואשם כי הטיח עלבונות בעמיתיו בפרלמנט וסירב בהמשך להתנצל. בעקבות כך, ועדה פרלמנטית הצביעה בעד הקפאת חברותו בפרלמנט למשך שנה.
ארדואן: “הרצוג יגיע לביקור בטורקיה בתחילת פברואר
הרצוג וארדואן , צילום: אורן בן חקון, איי. פי, =
הנשיא הטורקי אמר בראיון לתקשורת המקומית כי הביקור “ייפתח דף חדש ביחסי טורקיה וישראל” • בירושלים טרם התייחסו לנושא
הנשיא הרצוג צפוי לבקר באנקרה ולהיפגש עם מקבילו הטורקי רג’יפ טאיפ ארדואן “בתחילת פברואר” – כך דווח הערב (רביעי) בתקשורת המקומית בטורקיה. “ביקורו (של הרצוג) צפוי לפתוח דף חדש ביחסים” נכתב בעיתון “דיילי סבאח” שיוצא לאור בטורקיה, אשר ציטט את הדברים מתוך ראיון שנתן ארדואן מוקדם יותר לטלוויזיה המקומית.
איני יכול עוד: אפילו עבור יוסי מזרחי, הבור של בית”ר גדול מדי
המאמן הוותיק, מי שגדל בבירה ועשה הכל בשביל הסמל, לא יכל לשאת את המצב הרעוע בו נמצא המועדון שהוא כל כך אוהב • וגם: פרידה ממאור בוזגלו
אוהדי בית”ר עם מזרחי מול הפועל. הם בטוח מבינים את מצבו, צילום: אלן שיבר
- יוסי מזרחי לא היה המאמן של בית”ר ירושלים, אלא הכומר שלה. כשבן אדם נמצא על ערש דווי, נוטה למות, מקובל להביא לחדרו כומר שיבקש עליו רחמים ברגעיו האחרונים, ודרך צלחה במעבר לגן עדן. כשאלי אוחנה קרא למזרחי לפני חודש וחצי לבוא ולהחליף את ארווין קומאן, הוא ידע שיוסי לא יגיד לא, כי הוא אחראי מדי, כי הוא חרד מדי, כי הוא מאלו שבאמת אכפת לו מבית”ר. מזרחי מכיר את הכדורגל פה כבר 60 שנה, מאז שהיה ילד. בשנותיו הראשונות בית”ר היה קבוצה קטנה בליגה נמוכה, אפילו לא הבכירה בעיר. אבל למזרחי יש חלק גדול בהפיכתה של בית”ר למעצמה מקומית. גם כשהלך למקומות אחרים, בית”ר הייתה ברירת המחדל שלו, תמיד בדק מה איתה ומה עשתה. הוא היה חייל שלה, בסדיר ובעיקר במילואים. אוחנה קרא לו ומזרחי אמר כן, גם כשהוא רצה להגיד לא.
עדות מצמררת ממחנה אושוויץ: “ראיתי איך נראה הגיהינום”
שאול שפילמן (90) ניצל 3 פעמים מתאי הגזים באושוויץ • את הימים הקשים שרד בזכות המחשבה: “זה רק חלום רע” • אך גם אחרי שעלה ארצה, נתקל במצוקה כלכלית ובביקורת קשה: “אמרו שהלכנו כצאן לטבח”
שאול שפילמן (90) נולד בווינה, בן יחיד להוריו. כילד הוא עבר את זוועות השואה, “חגג” את בר המצווה שלו באושוויץ, ניצל מתאי הגזים שלוש פעמים בדרך נס, ואיבד את הוריו ואת כל משפחתו במחנות. מסע ההישרדות שלו התנקז לשני משפטים: “כל עוד אתה נושם אתה חי”, ו”זה חלום רע שתכף יחלוף”.
“חיינו חיים טובים. אבא שלי היה מהנדס חשמל, ואמא שלי ניהלה את המעדנייה המשפחתית במרכז וינה. עם פלישת הנאצים ב־1938, ביום אחד החיים שלנו התהפכו. אבא פוטר, העסק והבית הוחרמו ונאלצנו לעזוב למחוז הראשון”. לשם הועברו כל היהודים. שם, במשך ארבע שנים וחצי, גר עם משפחתו, עד ספטמבר 1942.
ראש ממשלה צריך גם לדעת איך ללהק
עם כל הכבוד לדברים יפים שנעשו כאן בשנה החולפת, מי שמתיימר לנהל מדינה מורכבת כמו ישראל חייב לדעת גם איך לבחור את החבורה המצומצמת שיצאה איתו לדרך • ומה נסגר עם ישראלים שטסים עכשיו לטורקיה?!
אמנות הליהוק, צילום: נדב מצ’טה
קריסת ממשלת בנט־לפיד משאירה אחריה המון חומר למחשבה. האם הניסוי אכן נכשל? האם הכישלון היה ידוע מראש, ולכן חבל לחזור עליו אי־פעם בעתיד? ואולי היו אלה בעיקר כשלים בחישוב של עיתוי ובשלות, והניסוי פשוט הקדים את זמנו?
אני מניח שרבים מאיתנו ייקחו את הדיון (שוב!) לשאלת המנהיגות. זאת שאלה נצחית וגם די רווחית, כי היא מאפשרת לכנס עוד ועוד ימי עיון על מנהיגות, ולהציע סדנאות מנהיגות, סמינרים למנהיגות, הדרכה אישית למנהיגים בעיני עצמם, וכן ייעוץ, ליווי והעצמה לעוד ועוד אנשים שבחיים שלהם לא יובילו אף אחד לשום מקום טוב, אבל מוכנים לשלם לא מעט כדי לבדוק את זה מקרוב.
נופש יהודי הומייה
עם התחממות עונת הנסיעות, להלן מדריך בזק למטייל הנבוך – לפני ביקורת הדרכונים ואחריה • וכבונוס קבלו טריק מתוחכם שיסדר את הילדים המשועממים באינסטגרם
איור: עובדיה בנישו
הקיץ מתקרב, ואחרי השנתיים הקשות שעברנו עם הסגרים, הבידודים, המסיכות והבדיקות – לכולנו מגיעה חופשה עסיסית ורגועה.
חופי הארץ, יוון, טורקיה ואירופה הקלאסית רק מחכים שנגיע. אבל כדאי להזדרז לפני שחברות התרופות ימציאו איזו מגיפה, אבעבועות הקוף או קדחת ההיפופוטם, רק כדי שיוכלו למכור לנו עוד תרופות או סתם כדי שלמנהלים שלהם יהיה פחות צפוף בחופשה הקרובה.
מצד שני, נער הייתי וגם זקנתי, ולא כל החופשות הן תמיד תענוג כזה גדול. לכן, לפני שאתם מקבלים החלטה שאתם עלולים להצטער עליה, יש לבחון היטב את היתרונות והחסרונות של נושא החופש
לא, אדוני ראש הממשלה
פעם יאיר עשה הכל מצוין, אבל האתגר הגדול בחייו עוד לפניו • חילוני ודתייה נשואים באושר – זוהי לא בדיחה • ואת המאבק התמידי בכבישים אפשר לשפר במחווה פשוטה
איור: יהודה נוני, Nuni-art.com
ברכות לראש הממשלה יאיר לפיד. מי היה מאמין, יאיר, שיום אחד תהיה ראש ממשלה, ולו לכמה חודשים דחוקים ומציקים. פעם, מזמן, היינו שייכים לאותו חוג חברתי, אתה זוכר כמוני, ערבים על הגג של דני סידס, גיטרות, תמיר הרפז, ישראל ברייט, אורנה כהן (דץ), מנגנים ושרים מילים מטופשות מומצאות על המקום. היית הכי טוב בזה.
זכיתי להיות חבר שלך לאיזו תקופה, כשהיינו בני 20 וקצת. הייתי ירושלמי, דל אמצעים, גר בחדר שכור אצל קשישה קפדנית, מחמם ארוחות קפואות מאמא, די בודד בגדול, ואתה הכנסת אותי הביתה, ונתת לי להרגיש בנאדם שיש לו מקום בעיר הגדולה מדי. ונתת לי את האוטו שלך לנסוע לבקר את ההורים בירושלים, בידיעה שכל נסיעה בקסטל עשויה לחסל את מה שנשאר מהקונטסה המרוטה שלך. ונתת. כי אתה בנאדם נדיב. ראיתי במו עיניי, עוד לפני שנהיית יאיר לפיד.
עד ליום הבחירות יש לנו עוד הרבה לאן להידרדר
האם עוד נותרו בעלי זכות בחירה שמוחם לא נשטף, והם מסוגלים להתווכח בלי לחזור, כמו זומבי או תוכי, על כל אוצר המילים המחנאי מהפגנות בלפור או רעננה? • הימים הבאים, לקראת הבחירות, יהיו מלאים רעל וג’יפה וג’ורות ופייק מידע, ומי שיככבו בהם יהיו בעלי העור העבה והקיבה החזקה
איור: נדב מצ’טה
הימים שעוד נכונו לנו לא עומדים להיות תענוג צרוף. בפתח עומדים חודשים שבהם הכל ייפתח: ימ”חים וגם ג’ורות. מידע שהוא לא בדיוק מידע יישפך החוצה, וככל שיהיה רע – כך ייטב. בזמן הקרוב אפשר לשכוח משיקולים של חוש מידה, טעם טוב או יושר. שלא לדבר על הברק האנין של האמנות המילולית.
איפה… ישראל השרויה בתיקו כבד נגררת שוב לבחירות שותתות רעל וג’יפה, ומי שיככב בהן יהיו בעלי העור העבה והקיבה החזקה. חסרי הפילטר והבושה. אבל אחריהן – האם אני מחדש משהו? – שוב נצטרך לחיות יחד, לבנות קואליציות ולשתף פעולה.
Follow Us!