Angelica

הבת האבודה של מייסד בצלאל נחשפת/אביבה לורי

אנג’ליקה שץ היתה בתו של מייסד בצלאל מנישואיו הראשונים. שמה נמחק מהביוגרפיה המשפחתית וקורותיה לא נודעו. תערוכה של ציוריה במוזיאון תל אביב, ספר וסרט דוקומנטרי חדש חושפים סודות שלא היו מביישים אף טלנובלה: הבגידה ששינתה את חיי אביה, חלופת המכתבים המתמשכת שלה איתו והאפשרות שמכל ילדיו דווקא היא המשיכה יותר מכל את דרכו

טבען של תיבות פנדורה משפחתיות להיפתח ללא הודעה מוקדמת, כשאיש אינו מוכן. ברוב המקרים זה קורה על ידי התערבות מבחוץ שמפוררת את הציפוי החיצוני של השלווה המשפחתית. תיבת הפנדורה של משפחת שץ אינה יוצאת דופן מכלל זה

צילום: משפחת אנג’ליקה שץ צילום: משליקה שץבבוריס ואנג’ליקה שץ 1903-4

הכל התחיל לפני שלוש שנים. בתיבת הדואר האלקטרונית של דן פאר, איש תקשורת וקרוב משפחתה של אנג’ליקה שץ, נחת מייל מוזר. הכותבת היתה מיכאלה סיידנברג, אוצרת במוזיאון היהודי בפראג. למייל היה מצורף ציור. נער תימני ססגוני כורע בסגנון שבו נהגו ציירים אירופאים לצייר ילידים מהאוריינט. סיידנברג שאלה את פאר אם הוא מכיר את הציור ומה הוא יודע על מי שציירה אותו, אנג’ליקה מאירסון שץ.

פאר הופתע. הוא לא הכיר את האוצרת ולא היה לו מושג איך הגיעה אליו. את אנג’ליקה מאירסון שץ הוא דווקא הכיר מקרוב: היא היתה בתו של בוריס שץ, מייסד בצלאל, וסבתו החורגת של אביו. “האוצרת מצאה את הציור בפראג”, מסביר פאר, “היא לא ידעה מי צייר אותו. הוא היה בלוי ומלוכלך בבוץ, כולל החתימה, אבל היא התאהבה בו ומסרה אותו לרסטורציה. אחרי השחזור התגלתה בתחתית הציור חתימה: ‘אנג’ליקה שץ מאירסון, ירושלים’. מאירסון היה שמה של אנג’ליקה שץ אחרי נישואיה לרוברט מאירסון. בהמשך התברר שהציור נשדד בתקופת הכיבוש הנאצי מאדם בשם וייס, שנשלח לטרזינשטאט”.

לום: משפחת אנג’ליקה שץ

ב–2006 התקיימה במוזיאון ישראל רטרוספקטיבה לכבוד 100 שנים לבצלאל. יגאל צלמונה, שחקר את התקופה, אצר את התערוכה שנקראה: “בוריס שץ, כהן אמנות, חזונו ויצירתו של אבי האמנות הישראלית”. “היה לי נורא מוזר שעושים תערוכה שמציגה את כל היצירות של משפחת שץ ולא מזכירים ברמז את אנג’ליקה”, אומר פאר. “התקשרתי לצלמונה, סיפרתי לו שלמשפחה שלי יש ציורים שלה והוא אמר שזה מאוד מעניין אותו ושהוא יבוא לראות בהזדמנות, אבל הוא נעלם וגם אני המשכתי בשגרת חיי”.

חמש שנים מאוחר יותר, הגיעה האוצרת סיידנברג לירושלים כדי להתחקות אחר עקבותיה של אנג’ליקה, ציירת הנער התימני. היא חזרה לפראג בידיים ריקות. רוב האנשים שאיתם נפגשה לא ידעו שלבוריס שץ היתה בת בכורה מנישואיו הראשונים. כולם ידעו, לעומת זאת, על שני ילדיו, בצלאל וזהרה, מנישואיו השניים. צלמונה היה בין הבודדים שידעו על אנג’ליקה.

“כשהאוצרת מפראג פגשה את צלמונה הוא נזכר שיש נודניק אחד, פאר, שדיבר איתו פעם על אנג’ליקה ובמזל הוא שמר את המייל שלי”, אומר פאר. “אחרי שהיא חזרה לפראג היא כתבה לי והעלתה את כל הנושא מחדש

דיוקן יהודית שורר, תל אביב 1948″

סיידנברג כתבה לפאר שהיא לא מצליחה למצוא כל מידע על אנג’ליקה וביקשה ממנו עזרה. פאר נרתם בשמחה. הוא חיפש בגוגל, אבל רוב הקישורים שלחו אותו למסעדת הגריל אנג’ליקה ברחוב שץ בירושלים. גם באתר שושלת שץ הוא לא מצא הרבה. “כתוב שם שהיתה לו בת שנעלמה בעקבות גירושי הוריה וזהו. לילדים האחרים של שץ יש דף עם כל היצירות של כל ילד, כל אחד מהם היה אמן, והיא לא קיימת שם לא כאדם ולא כאמנית. זה נראה לי ממש מוזר והדליק לי נורה אדומה. החלטתי שאני הולך לחקור את זה לעומק. אני מאוד רגיש לעוול ולחוסר צדק. קניתי מצלמה כי חשבתי שיש כאן משהו ששווה לנסות לחשוף”.

האזכור המשמעותי היחיד שפאר מצא בגוגל הפנה אותו לד”ר דורון לוריא, אוצר, משמר ראשי ומנהל המעבדות במוזיאון תל אביב. “לפני שלוש שנים אצרתי במוזיאון עין חרוד תערוכה לאמן בשם אלברט רובין, מהמחזור הראשון של בצלאל”, אומר לוריא. “מזה למדתי על אנג’ליקה והזכרתי אותה בקטלוג בשתי שורות, וכך השם שלי קפץ בגוגל כאילו שאני גדול המומחים באנג’ליקה ובמשפחת שץ, שזו שטות ממדרגה ראשונה”.

כשלוריא שמע את הסיפור של פאר הוא כמעט נפל מהסולם, ולא רק באופן מטאפורי: לוריא עמד בראש סולם גבוה במוזיאון הלנה רובינשטיין. הוא היה בעיצומה של ספירת מלאי של אוסף הפורצלנים והזכוכית של המוזיאון כשהטלפון של פאר צילצל בכיסו. הוא התנדנד קלות ואיבד את שיווי המשקל. “כפסע היה ביני לבין צניחה חופשית למטה, אבל עניתי לטלפון, דבר שהיה אסור לי לעשות, ומה ששמעתי הימם אותי. ‘שלום’, אמר מישהו, ‘אתה ד”ר לוריא? אני הנין של אנג’ליקה שץ’. ביקשתי רגע, ירדתי בזהירות מהסולם ואמרתי: ‘אין דבר כזה’. כי אם יש משהו אחד שידעתי על אנג’ליקה זה שלא נשארו לה ילדים חיים ואין סיכוי שיש לה נין. ואז הוא סיפר שאנג’ליקה היתה האמא החורגת של סבתא שלו ושבדירה של סבא שלו יש כמה ציורים שלה. אמרתי לו: ‘היום אחר הצהריים אני אצל סבא שלך

דורון לוריא במעבדת הרסטורציה של מוזיאון תל אביב

בואה של הקטסטרופה

הסאגה של אנג’ליקה שץ, שאמש נפתחה תערוכת ציוריה במוזיאון תל אביב, התחילה בשלהי המאה ה–19. היא נולדה בז’נבה ב–1897 לבוריס וז’ניה שץ. אביה נולד בליטא ולמד ציור ופיסול בווילנה ובוורשה. אחרי נישואיו לז’ניה נסעו הוא ואשתו ללמוד ציור בפאריס. הוא למד פיסול אצל מרק אנטוקולסקי וציור בבית הספר של הצייר פרננד קורמון, שם למדו שלוש שנים לפניו וינסנט ון גוך וטולוז לוטרק.

אנג’ליקה נולדה לאחר שמונה שנות נישואים, כאשר הזוג התגורר בסופיה שבבולגריה. לשם הוזמנו על ידי הנסיך פרדיננד, שראה את פסלו של שץ, מתתיהו החשמונאי, בתערוכה העולמית בפאריס ב–1895 והתרשם מאוד. פרדיננד התחיל לשקם את בולגריה אחרי 500 שנות כיבוש טורקי והביא לחצרו אמנים ממדינות שונות. תפקידו של שץ היה להיות פסל החצר ולהחיות את האמנות הבולגרית. וכך עשה. שץ הקים את האקדמיה הלאומית לאמנות ועמד בראשה במשך 11 שנים. חזרה גנרלית לקראת מה שעשה עשר שנים מאוחר יותר בירושלים.

ז’ניה ובוריס לימדו באקדמיה והיו חלק מהמילייה האמנותי של סופיה. כשאנג’ליקה נולדה כתב שץ בזיכרונותיו: “עכשיו זרחה שמשי, נשמתי חייתה. לבי רחב. בצימאון שאפתי את האוויר החמים, המקסים, המקיפני. התעוררתי באווירה של אהבה, עבדתי, למדתי ויצרתי”.

אבל בנקודה זו, פחות או יותר, נפרמו חיי נישואיו והחלו להתפורר. באחד הכפרים בהרים הוא גילה את אנדריי ניקולוב, פסל צעיר בן 18 שהפליא לגלף בעץ. הוא הביא אותו לביתו ולאקדמיה בסופיה, שם לימדה גם ז’ניה אשתו. ניקולוב הפך לימים לפסל הלאומי של בולגריה אבל הרבה קודם לכן נרקם בינו לבין ז’ניה רומן סוער מאחורי גבו של שץ, אך לא בלי ידיעתו. “אנוכי השתדלתי להונות את עצמי”, כתב שץ, “רק כדי שלא אפסיד את שמחת לבי היחידה… החיים היו כבר מורעלים מקדשי טמא, ולולא שתי הידיים הקטנטנות שאיחדו אותנו – כי אז היתה הקטסטרופה באה זה מזמן”.

בוריס, ז’ניה ואנג’ליקה שץ. ברקע יצירה של שץ עבור הצאר הרוסיצילום: משפחת אנג’ליקה שץ

ההתעלמות של שץ מהרומן לא מנעה את הקטסטרופה. ב–1903 קיבל ניקולוב מלגת לימודים בבוז-אר, בהמלצתו של שץ, ונסע לפאריס עם ז’ניה ואנג’ליקה בת השש. זה שבר את לבו ודיכא אותו עד עפר. ז’ניה היתה אהבת חייו והפרידה עירערה את נפשו. “תלשתי את אנג’ליקה מלבי”, כתב לימים שץ הדרמטי בצוואתו. “אותו נבל שבגללו גזלה אותך אמך מאביך והלה, אחרי שמצץ את לשדה, השליך אותה. המזל הרע הרחיקנו זה מזהו בעודך פעוטה. החלטתי בצער לתלוש אותך מלבי ולהתחיל לחיות מחדש”. כל מי שהכיר את הסיפור היה בטוח שבכך הסתיים הקשר בינו לבין בתו אנג’ליקה ונותק לעד.

ב–1906 הגיע שץ לארץ, ובתוך חודשיים פתח את בית המדרש לאמנות ולעבודות אמנות בצלאל, ומאוחר יותר גם את בית הנכות, הבסיס למוזיאון ישראל, בבנייני החבשים בירושלים. בראשית דרכו היה המוזיאון אוסף אקלקטי של חפצים, פסלים, תמונות, עבודות, כלי נשק, אלמוגים וקונכיות, מטבעות עתיקות ומדליות, שלדים ופוחלצים של בעלי חיים נדירים.

ב–1911 התחתן שץ עם ד”ר אולגה פבזנר, מורה לתולדות האמנות ומבקרת אמנות. מנישואים אלה נולדו בצלאל וזהרה. אהבה גדולה לא שררה בין שץ לבין אשתו. לכל היותר חברות ושותפות. שץ התנתק בהדרגה מאולגה ולקראת סוף חייו שנא אותה ממש. “הרבה צער וייסורים גרמת לי במשך הזמן שחיינו יחד. הרבה הפסדתי כאדם וכאמן וגם הרבה הפסיד עמי אשר למענו הקדשתי את כוחותי ומי יודע, אפשר שגם האנושות הפסידה מזה שלא היתה לי המנוחה לעסוק באמנותי”, כתב שץ בצוואתו.

ואף על פי כן לא העז שץ להזכיר את שמה של אנג’ליקה בביתו. היא ואמה ז’ניה נמחקו מהלקסיקון המשפחתי כאילו בלעה אותן האדמה. וכך גם נשכח קיומה של אנג’ליקה בתודעה הציבורית, ובביוגרפיה הרשמית של שץ מופיעים שני ילדיו מאולגה בלבד.

מקדש במדבר

אנג’ליקה נישאה בסופיה ב–1919 לרוברט מאירסון, בן למשפחה יהודית עשירה ממוצא רוסי. עוד קודם לכן החליטה להיות ציירת ולמדה אמנות באקדמיה בגרמניה – ככל הנראה היה זה במינכן או בהמבורג. הזוג מאירסון התגורר בהמבורג ולאחר מכן בפאריס, שם המשיכה אנג’ליקה ללמוד. ב–1923 הם עברו לברלין, שם נולד בנם היחיד, ולדימיר־זאב. פאר גילה כל זאת במכתבים שמצא בארכיון הלאומי. שם נפרשה לפניו התכתבות ענפה שהתקיימה במשך כל השנים בין שץ לבין בתו, התכתבות שאיש לא ידע על קיומה.

אחרי לידת בנה, למשל, כתבה אנג’ליקה לאביה: “הלידה היתה מאוד קשה. סבלתי 56 שעות. עוד מעט והיו צריכים להשתמש במלקחיים. הילד נולד עם חבל הטבור קשור פעמיים סביב צווארו. טוב שהוא התחיל לבד לבכות. נתנו לו כמה מכות והוא התעורר לחיים לגמרי”.

גדעון עפרת ויגאל צלמונה היו בין היחידים שידעו על קיומם של המכתבים. “אני למדתי על כך מגדעון עפרת בשנות ה–80, כשהתחלתי לכתוב ולחקור את שץ”, אומר צלמונה. “הייתי מקורב לזהרה והיא מעולם לא דיברה על אנג’ליקה ולא ידעתי שהיא היתה קיימת. אחר כך הבנתי ששץ היה מכתיב ביידיש את מכתביו לחמדה בן יהודה, אשתו של אליעזר בן יהודה, שהיתה מזכירת בצלאל, והיא כתבה אותם בצרפתית כדי שהבת שלו תבין”.

“שלושה דייגים”, אנג’ליקה שץ. צילום: אבי אמסלם

עפרת גילה עניין באנג’ליקה בגלל מתתיהו החשמונאי, הפסל מהתערוכה העולמית בפאריס שאבד. “נסעתי אחריו מסביב לעולם ובדרך לא דרך הגעתי אליה, אחרי שהיא כבר נפטרה”, הוא אומר. “ב–80’ התחלתי לעבוד על תולדות בצלאל, לקראת תערוכה במוזיאון ישראל בסוף 82’. ישבתי חודשים בארכיון הציוני ושם מצאתי את המכתבים קורעי הלב של בוריס לאנג’ליקה. היום אני יודע שכל הסיפור של בצלאל וירושלים וארץ ישראל ואמנות ציונית הם פועל יוצא של הבגידה. אם ז’ניה לא היתה עוזבת אותו, הוא לעולם לא היה עולה לארץ”.

ב–1904 התקיימה תערוכה עולמית בסנט לואיס, מיזורי, ובולגריה הוזמנה לשם לראשונה. שץ היה ראש המשלחת הבולגרית והציג שם בין שאר עבודותיו את פסלו, מתתיהו. “נסעתי לשם”, אומר עפרת, “בתקווה למצוא קצה חוט למתתיהו, אבל לא מצאתי כלום. באותה תקופה שץ הפך לציוני. עד אז הוא היה יהודי עם חיבת ציון ולא יותר מזה, אבל הוא התחבר עם הרב הראשי של יהודי בולגריה וזה שלח אותו כציר לקונגרס הציוני השישי בבזל ב–1903. שם הוא פגש את הרצל וסיפר לו על חלומו להקים בירושלים בית ספר לאמנות. הרצל לא מזכיר את הפגישה ביומנים שלו, אבל שץ סיפר שהרצל עצם את עיניו ואמר: ‘מקדש במדבר’.

“באותה שנה אשתו עזבה אותו. הוא חלם על ארץ ישראל כשהוא כבר נישא על גלי העלבון הנורא והאדמה החרוכה. בסנט לואיס נודע לו על מותו של הרצל ובמקום לחזור לסופיה הוא נסע לברלין לפגוש את דוד וולפסון, הנשיא החדש, לפסל אותו ואת אשתו ולשכנע אותם נמרצות להסכים למה שהרצל כביכול הבטיח לו. ב–1906 הוא נסע לירושלים”.

גם צלמונה רואה בבגידתה של ז’ניה את המפתח לפועלו של שץ ולעובדה שיש לנו היום אקדמיה לאמנות ומוזיאון בירושלים. “לפני שהוא בא לארץ הוא היה חלק מחרושת האמנות הבולגרית ולא היה לו שום קשר ליהדות. הוא התעסק בנושאים בולגריים ונוצריים דתיים. האירוניה היתה שאחרי שהוא נפטר, ובנו בצלאל היה רעב ללחם, הוא לקח את העבודות שלו לסופיה ואירגן שם תערוכה גדולה שאפילו המלך בוריס היה בפתיחה שלה, וכתב לאמו אולגה כמה הוא מעריץ את הבחור שעוזר לו לארגן את הדברים. הבחור היה לא אחר מאשר המאהב של ז’ניה, אנדריי ניקולוב”.

תמונות נוספות של אנג’ליקה שץ

למאמר המלא הקישו

http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1899201

Leave a Comment